בורמה היסטוריה ודמוגרפיה
בורמה הארץ שהזמן בה עמד מלכת ששמה הוסב למינמאר בשנת 1989 ממוקמת בין שתי תרבויות אדירות, הודו וסין, ביקור בה אינו דומה לביקור בשום ארץ אחרת.
ארץ מנותקת ומבודדת שנותרה תקועה במחצית הראשונה של המאה ה 20. שליטיה יצרו מדינת משטרה מהסוג הגרוע בעולם. בשנת 1962 עטפו אותה במסך אטום וניתקו אותה מן העולם.
מפגש ראשון מדהים עם בורמה נותן למבקר הרגשה כי הזמן כמעט עמד כאן מלכת וקצב התקדמותו הוא כקצב עגלות השוורים, המתגלגלות על גלגלי עץ ענקיים ונעות באיטיות בשדות ובמעט הכבישים המשובשים.
הגבול היבשתי : שחצייתו היא דרך זולה יותר להגיע לבורמה . כל המבקרים שמגיעים לבורמה נבדקים בציציותיהם, וכניסה של עיתונאים לתחומי המדינה כמעט בלתי אפשרית.
היסטוריה.
בשעת לילה מאוחרת : ב 4 בינואר בשנת 1948, נאלצה ממשלת בריטניה להכיר בעצמאות מושבתה בורמה לאחר ששלטה בה מסוף המאה ה 19.
תקופה קצרה של כיבוש יפני 1942 ועד 1945 חיזקה את תחושת הבורמזים, כי עליהם למהר ולהשתחרר מן האפוטרופסות הבריטית.
המדינה העצמאית החדשה כונתה " הברית הבורמנית" או-נו נבחר לעמוד בראש הרפובליקה הדמוקרטית, ומשימתו הראשונה הייתה להתמודד עם חוסר האינטגרציה המוחלט בבורמה, מאבקי כוחות ממושכים בין הבורמנים לשאר עמי המדינה שאן, שין, מון, קארן, קאיאה וארקאן.
שבטי ההרים שתמכו בבריטים ולחמו ביפנים במהלך מלחמת העולם השנייה חתרו אף הם לעצמאות, ופתחו בעימות מזוין נגד הממשלה החדשה.
השליט או-נו הצליח להחזיק ברסן השלטון עד שנת 1958אז ויתר על ההנהגה לטובת ממשלה צבאית בראשות הגנרל נה-ווין, שפעלה חמישה עשר חודשים והשליטה מעט סדר במדינה.
או-נו חזר לשלטון אחרי הבחירות של 1960 שנתיים מאוחר יותר שוב תפס הגנרל נה-ווין את השלטון.
בספטמבר 1988 לאחר הפיכה צבאית תפס את השלטון יורש אחר של נה-ווין.
בין השנים 1988 – 1987 יצאו הבורמנים למודי הסבל לרחוב והחליטו ש "נה-ווין צריך ללכת".
המהומות גרמו לחילופי שלטון אז שונה שמה של המדינה מבורמה למיינמאר, בנימוק שהשם "בורמה" הוא ירושה קולוניאלית אירופאית.
מראשית שנות ה 90 ואילך ניתן להבחין בכל זאת בפתיחות מה כלפי המערב, שבאה לידי ביטוי בין היתר, בליברליזציה איטית ומוגבלת של הכלכלה הסוציאליסטית.
אין זה דבר של מה בכך לעם שבמשך שנים של שלטון יחיד בלתי מעורער חונך "חינוך לאומי" לנאמנות למסירות ולקבלת השלטון בהכנעה.
דמוגרפיה בבורמה
מפגשנו הראשון עם בורמה החל בביקור באתר הבודהיסטי, אולי המפורסם והמרשים ביותר בעולם השוודגון, שפירושו בשפת המקום הזהב של רנגון.
ביום המקום מקודש לבורמנים ,הלבוש המסורתי המקובל על נשים ועל גברים כאחד מעין חצאית ארוכה.
מקצתם סגדו לבודהות שונים, שסימלו לכל אחד מהם את יום הולדתו בשבוע.
מקצתם יצקו בדבקות מים במנות קצובות מן הכלים שבידיהם כמספר שנות חייהם.
פעילות הרחצה נעשתה תוך מלמולים, שלא הבנו, ואולם הבעות פניהם הביעו התרוממת רוח והזדככות.
מתפללים רבים הביאו עמם לשוודגון זרי פרחים כמנחות, נזירים מגולחי ראש, גברים ונשים עסקו במדיטציה ובתפילות מונוטוניות, הנזירות בגלימות ורודות.
הנזירים בגלימות כתומות או ארגמניות. המקום היה שקוע בפעילות דתית וניתן היה לחוש כמיהת האנשים להגיע למקום המקודש ולהתמסר לאמונתם.
לסטופה המרכזית של השוודגון צורת פעמון המתומן בבסיסו ומתרומם לגובה של 98 מטרים מעוטרים בצורות של כותרת הלוטוס, ניצני בננה וטבעות שונות.
בראש הסטופה מתנוסס דגל, שבראשו כדור ובו משובצים 4,351 יהלומים שמשקלם 1,800 קאראט.
מעל לכל שוכן לו היהלום הגדול שמשקלו מוערך בכ 76 קאראט. הבורמנים מאמינים, שפגודת השוודגון נבנתה בחייו של בודהה, לפני כ 2,600 שנה.
בתחילה היה גובהה שבעה רגל, והיו בה שמונה שערות משערות ראשו של בודהה, רק ב 1769 היא הגיעה לגובהה הנוכחי.
כל בורמני משרת במהלך בגרותו כמה חודשים במנזר, בתקופה הזאת הוא עוסק בתפילה ובלימוד תורת בודהה,ראשו מגולח והוא חי ממתנות הציבור.
כ %85 מהאוכלוסייה הם בודהיסטים אך מאז שלטונו של נה-ווין תופסת הדת מקום פחות ופחות מרכזי בחיי הבורמנים לפחות באופן רשמי.
פרט לבודהיסטים אפשר למצוא בבורמה נוצרים, מוסלמים , הינדואיסטים , אנימיסטים שבטים המאמינים ברוחות, הנמצאים בעיקר באזור ארקאן רקין, הקרוב לבנגלדש.
הנצרות הגיעה לבורמה באמצעות מיסיונרים נוצרים, שפעלו בה יותר מ-150 שנה, אך לא הצליחה להשתרש בה אלא במספר שבטי הרים.
השווקים הם אחת מנקודות השיא בביקור בבורמה גם בהשוואה לשווקים המפורסמים של דרום אמריקה ומרכזה, השווקים האותנטיים כאן לקוחים מעידן אחר.
ערב רב של נשים משבטים שונים בתלבושות צבעוניות מסורתיות, יושבות ליד מרכולתן, ערמות של פירות, ירקות, תבלינים, בשר, דגים, מאכלים מטוגנים ועוד.
אין זכר לתוקפנות לקללות ולוויכוחים עם זה לתייר המגיע מתאילנד הסמוכה, השופעת מוצרי צריכה, קשה להסתגל למגוון המדולדל.
ההיצע הדל של מוצרי צריכה ומיעוט חלקי חילוף עומדים מאחורי אחזקתם הירודה של המלונות המדורגים כ"מפוארים" והרחוקים מלהיות כאלה.
