חבל לדאק
זהו אחד מהאזורים הקשים ביותר בטיול, גם מבחינת מזג אוויר וגם מבחינת תיקשורת עם התושבים, וגם פיזית. יחד עם זה כאן תמצאו את שלוות הנפש האלוהית שכל כך רציתם, בשילוב נופים עוצרי נשימה.
נתיב : דרצ`ה – למיורו
משך הטרק : בין שבועיים לשלושה שבועות
דרגת קושי : קשה
הצטיידות: שק שינה, אוהל, ציוד בישול, מזון משומר, אמצעים לטיהור מים לשתייה. באופן עקרוני ניתן לקנות מזון בסיסי ביותר אצל המקומיים, אך לא כדאי לסמוך על אפשרות זו במאת האחוזים, עדיף להצטייד במנאלי
מיקום : מצפון לקו פסגות ההימליה, בשוליה המערביים של רמת טיבט, שוכן חבל לדאק Ladak מן היפים שבמחוזות ההימליה ההודית.
המחוז הגבוה : המרוחק והמדברי, שימש בעבר כאזור מעבר לשיירות המסחר שנדדו בין טיבט, סין, הודו ומרכז אסיה והובילו בין היתר גם השפעות תרבותיות ודתיות.
חבל לדאק : תחום בין קו פרשת המים של רכס ההימליה מדרום ובין רכס קארקורם מצפון, במערב הוא גובל בקשמיר ובמזרח מתמזג עם מערב טיבט.
הנוף דרמתי ועוצר נשימה ! פסגות מושלגות מזדקרות מרכסים מחודדים ונופי מדבר פראיים עטורי דיונות חול נושקים לרמות מישוריות סחופות רוח.
עמקים ציוריים מבתרים את השטח, זרועים בכפרים קטנים הבנויים סביב מנזרי ענק ומוקפים בתשבץ של שדות וטרסות.
על פני המרחבים האדירים מהדהדת שירת האיכרים העובדים את אדמתם, מתגלגלת מעמק לעמק, ונטמעת בתרועות העמומות הבוקעות מקרנות התפילה של המנזרים.
בני לדאק : התושבים המקומיים הם ממוצא טיבטי, אך הם גם צאצאים של אוכלוסיות קדומות יותר שמוצאן משבטים הודו-אירופיים קדומים.
הבודהיזם הטיבטי התבסס בחבל ארץ זה לפני כ- 1,000 שנים, והטמיע לתוכו מסורות אנימיסטיות. מנזרים רבים נבנו, ולדאק ידעה פריחה דתית ותרבותית הנמשכת עד עצם היום הזה.
בעוד שבטיבט הכבושה על ידי הסיניים, נעקרה כמעט המסורת הבודהיסטית מן השורש, ממשיכים בני לדאק לדבוק במסורת הקדומה.
לדאק זהו כיום כמעט המקום היחיד מחוץ לטיבט שבו אפשר עוד לחוות תרבות בודהיסטית – טיבטית בנוף גבוה, צחיח, מיסטי ומרומם נפש.
מסלולי הליכה : רבים חוצים את לדאק ממזרח למערב ומצפון לדרום. חלקם עוקבים אחר דרכי השיירות העתיקות ומשמשים עד היום את המקומיים, בהיעדר כמעט מוחלט של דרכים סלולות.
השבילים עוברים במעברי ההרים התלולים וחוצים נהרות גועשים.
הטרקים : קשים ברובם מאלה שבנפאל ובמקומות אחרים בהימליה הירוקה, הם עולים לגובה רב ועוברים בנוף מדברי ותלול, כמעט ריק מאוכלוסייה.
כדי לטייל בלדאק : חובה להצטייד במזון, בביגוד חם ובציוד לינה. מומלץ מאוד להיעזר במדריך מקומי המכיר את השבילים, שלעתים כמעט בלתי ניתן להבחין בהם.
אחד הטרקים הפופולאריים ביותר הוא זה הנכנס ללדאק מכיוון דרום, דרך מעבר שינגו-לה Shingu-La ומגיע עד מנזר למיורו Lamayuru שבקרבת עמק נהר האינדוס.
משך הטרק : כשבועיים עד שלושה שבועות תלוי בכושר ובזמן ששוהים בכל מקום. תחילת המסלול במנאלי Manali, עיירת נופש ציורית מוקפת יערות, השוכנת בצפון מדינת הימצ`אל פרדאש Himachal Pardesh ההודית.
דרך מפותלת : מובילה למעבר רוטנג Rotang Pass השוכן בגובה כ-4000 מטרים מעל פני הים. על קו פרשת המים מתחלף הנוף הירוק של יערות העד ומפנה את מקומו למרחבים השוממים והחשופים של מחוז לאהול Lahoul.
בעיירה דרצ`ה Darcha מתחיל הטרק, וזהו המקום האחרון בו ניתן להצטייד או לשכור פרדות לסחיבת הציוד. השביל מטפס במעלה העמק לאורך הנהר דרך כפרים קטנים ונידחים.
המים קרים כקרח והזרם גועש, ולכן מומלץ לעצור למנוחה ולתת לרגליים הקפואות להפשיר מעט. לא הרחק מנקודת החצייה שוכן כפר קטן ששמו רמג`ק Ramjak,
אוסף של מספר מבנים נטולי גג המשמשים את הרועים המקומיים, וניתן להעביר שם את הלילה.
ממשיכים לטפס לכיוון מעבר שינגו-לה, המצוי בגובה של 5100 מטרים. קצה המעבר נראה קרוב, אך נדמה שהוא הולך ומתרחק ככל שמתקרבים אליו.
מלמעלה : נשקף נוף מרהיב של פסגות מחודדות וקרחוני ענק, ומסביב ניכרים עקבות של שלג טרי. לקראת אחר הצהריים, ללא התראה מוקדמת ערפילים מכסים את המעבר.
זהו סימן למהר ולגלוש למטה לפני רדת החשכה, כדי להימלט מן הקור העז.
בכפר הנטוש : לקונג Lakong, בגובה 4600 מטרים, ניתן לחנות למשך הלילה הבא. השמש זורחת מאוחר, עולה באיטיות מרגיזה ומפשירה את הקור בקושי רב.
הדרך נמשכת לאורך עמק הנהר, בין משטחי עשב רווים מי קרחונים. נוף צוקים וקרחונים מלווה את העמק ההולך ומתרחב.
מתקרבים לקארגיאק : Kargiakh, הכפר הראשון בתחומי זנסקר, תת חבל בלאדאק.
בתי הכפרים בנויים אבן מקומית ומצופים בוץ, בדרך כלל פנים הבית הוא מעין מבוך של מעברים וחדרים המצופים בוץ גם מבפנים, המבודד את הדיירים מן האקלים הקשה ומשרה תחושה של הימצאות במערה.
הגברים לובשים על פי רוב בגדי צמר כהים, הנשים עוטות עורות עיזים על גבן וחובשות על ראשן פארק , כיסוי ראש מסורתי מעוטר באבני טורקיז.
סביר להניח שבאחד הכפרים תוזמנו להישאר עד למחרת ולנוכח הכנסת האורחים הכנה והתנאים שבחוץ, באמת קשה לסרב.
ארוחת הערב כוללת כמעט תמיד צ`מפה, שהיא מעין דייסה העשוייה שעורה, תבשיל דאל עדשים וסולז`ה ותה מהול בחמאת יאק.
השינה היא בחדר האורחים שהוא גם המטבח ובמרכזו תנור נחושת מעוטר המוסק בגללי יאק וזרדים.
משם ממשיכים צפונה לאורך עמק הנהר. קירות מאני, חומות אבן פולחניות ארוכות שניבנו לאורך הדרכים לשימוש עולי הרגל, מצויות לאורך השביל.
העמק רצוף כפרים קטנטנים על רקע מדרונות הענק התלויים, השוכנים בתוך איים של שטחים חקלאיים. יאקים שחורים מנקדים את הנוף והנהר בצבע ירוק טורקיז עז, גועש הרחק למטה.
בהמשך היום מגיעים לכפר קורי Kori כפר קטן וחביב, שילדיו משחקים בחוץ בסביבון אבן הנזרק בעזרת חבל צמר פורפרה.
שביל מוביל מהדרך ימינה, למנזר הבודהיסטי היפיפה פוקטל גומפה Phuktal Gompa הבנוי על מדרון תלול.
לאחר שעוברים שלושה כפרים נוספים, השביל הופך לדרך רכב רחבה המובילה עד פאדום, בירת חבל זנסקר.
Padum פאדום היא עיירה קטנה שרוב בתיה עשויים בוץ וגגות עשב. היא שוכנת על משטח מוגבה בעמק ענק ושטוח, הנוצר ממפגש בין שני נהרות.
העמק הרחב זרוע כפרים קטנים ושדות. מעברו השני של העמק נשקף במלוא הדרו מנזר קארשה Karsha הדבוק אל צלע ההר.
מפאדום ממשיכים צפונה לחלקו השני של הטרק, ומומלץ מאוד לשכור בעיירה מדריך שילווה אתכם עד מנזר למיורו.
הקטע הזה הוא קשה במיוחד, כמעט ואין בו כפרים והוא טומן בחובו לא מעט מעברי הרים שרובם מתנשאים לגובה 5,000 מטרים וחצייה של נהרות שמימיהם גועשים וקפואים. התצפיות ממרומי המעברים מדהימות ביופיין.
עולים צפונה דרך קניון אבן חול תלול ומגיעים למזלג נהרות. משם, בדרך עטורת ורדי בר, צועדים אל מעבר ההרים האחרון והנמוך יחסית, פרינקיטילה
Prinkitila עוד כשעתיים של ירידה, וכבר רואים את מנזר למיורו. המנזר והכפר שסביבו בנויים בין תצורות סלע מעניינות ובתוכם שרידי אגם קדום. המראה מרהיב ויוצר אפקט של נוף פני ירח.
בלמיורו יש מספר גסט האוסים זולים ומסעדות פשוטות ואפשר לנוח במקום יום או יומיים כדי לנוח מהמאמץ. מהכפר יוצאת תחבורה ציבורית ללה Leh, בירת חבל לאדאק ולסרינגר שבקשמיר.
