סיפור מסע לגוקיו רי : הר האוורסט נפאל
06:22
עכשיו אני באוטובוס לג'ירי נקודת ההתחלה שלי אל הר האוורסט.
הגעתי לתחנת האוטובוס הישנה בקטמנדו, ושאלתי היכן האוטובוס , הפנו אותי לאיזה נהג שגבה ממני הרבה יותר מדי, ושלח ילד לקנות לי כרטיס מנהג אחר.
עבדו עלי אבל תודה לאל שבסופו של דבר קיבלתי את הכרטיס.
מלבדי באוטובוס יושב רק עוד תייר אחד שמצויד בפורטר, לצידי התרמיל שלי.
קון הולנדי שגר 20 שנה בקטמנדו נפאל, תדרך אותי לקנות כרטיס ישיבה נוסף לתיק שלי מכיוון שהדרך לג'ירי ידועה כאזור "גנבות".
עכשיו , נעמד לידי איזה נפאלי, בניסיון לעורר את רחמי , שאתן לו לשבת.
שמרתי על זכויותיי, את מעט הציוד שלקחתי אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד.
15:22
טפסנו עם הכביש מעלה מעלה, וראינו הרבה הרבה ירוק, בכל פעם שנכנסנו לאיזה כפר קטן התנפלו על האוטובוס איש אישה וטף, וניסו למכור לנו את מרכולתם, חתיכות אננס, בננות,תפוחים ושאר ירקות.
באחד הכפרים , על אם הדרך ראיתי כמה נפאלים צובאים על פר מת .
כנראה נדרס וניסו להציל את הבשר, עצרנו להפסקת צהרים באחד הכפרים וכל הנוסעים נכנסו למסעדה הסמוכה לאכול דאל באט.
על פי המנהג הנפאלי, על בעלי המסעדה למלא לכל אחד מהסועדים את הצלחת לפחות פעם אחת נוספת.
הסיבה לכך היא שהנפאלים נורא עניים ואף פעם אי אפשר לדעת מתי הייתה הסעודה האחרונה של כל אחד מהם.
כאשר פסחו עלי , אישה נפאלית מקסימה שהחליטה כנראה לאמץ אותי לכמה שעות, החלה לצעוק עליהם שימלאו לי את הצלחת וציוותה עלי לאכול.
תחושת הזרות החלה להעלם אפשר לתקשר עם אנשים ללא מילים. הגעתי לג'ירי בשמונה שעות. זה די מהר.
איך שהגעתי התנפל עלי איזה Sherpa והציע לי לבוא ללון ב Guest House שלו.
נכנסתי , בדקתי, היה נחמד אבל רציתי לראות גם עוד מקומות.
הוא אמר שיעשה לי הנחה על החדר, קנה אותי אבל אני יודעת שאת הכסף שלהם הם עושים בעיקר מהארוחות.
הלכתי להסתובב קצת בעיירה בדקתי מהי נקודת ההתחלה שלי למחר.
במקום אולי עשרים בתי אב חנויות של ירקות, סמוסו "מאפה" וציוד טיפוס.
רק שלוש בנות ביקשו ממני רופי או שוקולד ,התחושה הכללית הייתה שעוצמת העונש של מקבצי נדבות , לא חזקה כמו באזור האנאפורנה, ימים יגידו.
אני מרגישה בהחלט את המבטים התמהים על בחורה מערבית, המסתובבת לבדה.. הם לא יודעים שאלוהים איתי ..
19:50
התחשק לי קצת לאבד קשר עם האדמה, ניסיתי את הטונגפה שזהו מין משקה נפאלי שמוגש בתוך כוס ענקית מנרוסטה, עם קש מנרוסטה , וכל פעם שופכים על הזרעים שיש בכוס מים רותחים.
אחרי כמה שלוקים החלטתי שאני מוותרת על הרעיון, לטעמי זה היה דוחה.
ה"שרפה" התקרץ לי לחברה כל הערב הוא אמר לי שהמסלול נורא נורא קשה, ואולי כדאי שאני אקח איזה פורטר או מדריך.
חוץ מזה הרגשתי שהוא עושה את "תרגיל הספסל" הישן של הבנים מאמצע המאה הקודמת.
מחר בבוקר אני אברח מוקדם כדי להימנע מהתעלקות נוספת, אני לטרק הזה יוצאת לבד.
06:30
יצאתי בשש וחצי מג' ירי פגשתי בדרך בחור ובחורה קנדים צרפתיים ולאחר עשרים דקות של הליכה, פגשנו שני שרפאים שגרמו לנו להבין שבטעות לקחנו את הדרך הישנה, ולכן חזרנו חזרה.
אני חשה כל ק"ג שנמצא בתרמיל במיוחד כשטיפסתי מעלה ל"מלי", כשסביבי עצים ירוקים, מפלים והרבה פורטרים שסחבו לפעמים גם 50 ק"ג. נוכחתי לדעת שגם כאן , הקבצנות חוגגת.
אני נכנסת לכפר באים ילדים שאומרים נורא יפה "נמסטה" ואז הם מתחילים בבקשות. אני אומרת "צ'יינה " (אין לי) ואז הם צועקים "גוראה"(קמצנית).
באופן אישי, אני חושבת שכל נדבה שאני נותנת להם, רק מעודדת אותם לחזור על המעשה ובכך לפתח תלות בתיירים.
אנשים רבים באים עם בוכטות של סוכריות ועטים, רק כדי "שיהיה להם שקט".
הרבה יותר קשה לא לתת, במיוחד שבשבילנו מדובר בסכומים באמת מצחיקים, אבל הרבה יותר נכון לכבד אותם כבני אדם שיכולים להסתדר גם בלעדינו.
עצרתי ב"שיווליה" לארוחת צהרים, ב guest house ליד נהר עצום .
הצטלמתי עם חבורת נפאלים הטענתי את הגוף שלי במנת דאל באט , וויתרתי על מילוי מחודש של הצלחת, וסיגריה של לאחר הארוחה, מכיוון שציפתה לי עליה של 1000 מטר.
הלכתי נורא לאט והעלייה הייתה מאוד קשה, התחלתי לחשוש שכל הימים יהיה כאלה.
גיחכתי כי רציתי להגיע היום ל"בנדר" איפה אני ואיפה זה, התחלתי לשקול כל מיני אופציות.
כמו ללכת פחות בכל יום , לסיים ב"לוקלה " ולוותר על "קלה פטר" ו"גוקיו", לחזור חזרה ועוד.. בסופו של דבר החלטתי לא להחליט ולראות מה יקרה בימים הבאים.
הצבע השולט היה ירוק והיה זה בלתי אפשרי למנות את המפלים העשירים שראיתי בדרך.
הגעתי ל"דאורלי" ב 17:45, הלודג' המטופח הראשון שניגלה לעיני, נכבש , ולמרות שלא ציפיתי, זכיתי למקלחת חמה. הפנס שרכשתי בפוקרה, שבק חיים ואני כותבת לאור נרות.
למרות שכואב הגב מהמטען והמסלול הרבה יותר קשה מ"האנאפורנה", ההרגשה הכללית טובה מאוד, לא מפריע לי שאין פה מסיבות "חורמה" ואני נהנית ללכת לישון מוקדם.
לילה טוב.
